פחות זה (הרבה) יותר: מה הסוד של עיצוב פנים מינימליסטי ולמה אי אפשר להפסיק להתמכר אליו?
אז מה זה בעצם הסיפור הזה שנקרא עיצוב מינימליסטי?
כולנו מכירים את הבלגן הזה בבית שאחרי יום עבודה ארוך פשוט בא לך להיכנס למיטה ולשכוח מהעולם. ואז אתה נתקע בין שלוש ספות, חמש כריות, כיסא בצורת עפיפון ושטיח שנראה כאילו נשפך עליו ציור של ילד בן ארבע. ברוכים הבאים לעולם של עיצוב פנים שלא שמע על מינימליזם.
לעומת זאת, עיצוב מינימליסטי הוא בדיוק ההפך. זה כמו דיאטה לנשמה ולבית שלך. כמה שפחות, ככה טוב יותר. כשנכנסים לבית מינימליסטי, התחושה היא פתאום כמו לקחת נשימה עמוקה. זה מאוורר, זה נעים, וזה שקט בעיניים. אין יותר עומס-חפצים על המדף או ספרים שהפכו לעציץ.
3 עקרונות פשוטים (אבל מבריקים) שכל מינימליסט אמיתי חי לפיהם
- פונקציונליות לפני קישוטיות: כל פריט בבית צריך להיות שם כי הוא משרת מטרה. גם אם הוא יפה, הוא צריך לעבוד.
- איכות על כמות: עדיף שולחן אחד טוב ולא שלוש גיבועים מאיקאה שראו ימים טובים יותר.
- הפשטה: צמצום העיצוב לצורות הבסיסיות ביותר – קווים נקיים, חומרים טבעיים, צבעוניות רגועה.
אבל… לא משעמם לכם?
מצחיק, אבל בדיוק הפוך. זה אולי נראה פשוט מבחוץ, אבל בדיוק כמו קוקטייל מוצלח, ההרכב והדיוק הם כל הסיפור. תחשוב על זה כמו כתיבת שיר טוב – מעט מילים, הרבה עומק. כששמים רק את מה שבאמת צריך, כל פריט הופך לחשוב, לכל גוון יש משמעות, ולכל צל משקל. זה עיצוב שמזמין הסתכלות, לא מרפה אותה.
5 טעויות קלאסיות שמי שמנסה להיות מינימליסט עושה – ואיך להימנע מהן
- לוקחים את זה רחוק מדי: מינימליזם לא שווה סטריליות של חדר ניתוח. מותר שיהיה חמים, מותר שהבית ירגיש בית.
- לא מגדירים פונקציות: אם לא תשאל את עצמך למה אתה קונה כל פריט, תמצא את עצמך עם כורסא שאתה לא זוכר איפה שמת.
- מתעלמים מאחסון: בלי פתרונות חכמים לדברים שמסתתרים – כל הרעיון מתמוטט. מגירות מתחת למיטה זה המינימליזם של המאה ה-21.
- מתנתקים מהאישיות: כן, מינימליסטי זה נקי – אבל זה עדיין אמור להשתלב עם מי שאתה. אם אתה חובב אומנות, תבחר פריט אומנות אחד עוצמתי שידבר במקומך, במקום עשרה קטנים שצועקים יחד.
- לא נותנים לזה לקרות בשלבים: מינימליזם זה תהליך, לא פינוי-בינוי. לא צריך לזרוק את הכל ביום אחד. תתחילו בקטן – מדף, חדר, ואז תתמכרו.
כמה שאלות ששאלתם אותנו (ואנחנו אהבנו לענות עליהן)
1. מינימליזם מתאים גם למשפחות עם ילדים?
חד משמעית כן! רק שזה דורש לחשוב חכם יותר על איחסון, עמידות ופרקטיקה. יש משפחות ששולחות את הסלון לבית הספר כי הילדים שואבים את הלגו חזרה אחרי כל ערב. אז פשוט מוצאים פתרונות שקטים וקלים.
2. מה הצבעים הכי נפוצים בסגנון הזה?
לבן, אפור, בז', שחור. אבל – הנה הטוויסט – גוון כחול עמוק או ירוק זית פתאום יכולים לעשות את כל החדר. הכל מדויק ומדוד.
3. זה יותר יקר או זול לעצב ככה?
במונחים של חפצים? זול יותר. במונחים של פריטים ספציפיים? אולי קצת יקר – כי אתה באמת בוחר כל דבר בקפידה. אבל תכלס? לא תצטרך קניות אימפולסיביות כל שישי. ניצחת.
4. קשה לשמור על הסדר במינימליזם?
בדיוק ההיפך. בגלל שאין לך מאה פריטים בכל חדר, קל לרוקן את השולחן מספל או להחזיר כרית למקום. זה סגנון שמתחשב בעצלנים.
5. אילו חומרים כדאי לבחור?
חומרים טבעיים – עץ טבעי, בטון מוחלק, זכוכית, ברזל גולמי. תחשבו 'טבעי בלי פלצנות'.
והשאלה הכי חשובה – איך להתחיל?
כמו כל משימה טובה – בצעד קטן אבל דחוף. תבחרו אזור אחד בבית. כן, אפילו שולחן הכניסה. תתחילו לגרד ממנו את הקרם ידיים, המפתחות של האוטו מהשבוע שעבר, הפתק של הקורנפלקס והקערה עם הסוללות. תשאירו רק פריט אחד משמעותי ונקי. תראו איך אותו אזור נהיה פתאום נעים בעין. מפה – תתמכרו לבד, מבטיחים.
המינימליזם הוא לא סגנון – הוא הרגל. ולפעמים, גישה לחיים.
בעולם שצועק עלינו כל הזמן – פרסומות, צבעים, פושים, נוטיפיקציות, אפליקציות שמספרות כמה הלכת או כמה לא – הטווח הקשב שלנו הפך לבדיחה. ואז נכנס המינימליזם. הוא לא רק סגנון עיצוב – הוא אקט של שפיות. כשאתה בוחר לחיות בתוך בית שמעוצב בדייקנות, בנשימה עמוקה, ברוגע – אתה מזכיר לעצמך כל יום מחדש שאתה לא צריך יותר.
אז כן, זה סגנון שקט – אבל הוא נוגע, הוא נוכח, והוא פה כדי להישאר. נכון, לא כל מי שיתחיל ליישם אותו בהכרח ייפרד מכל חפציו – אבל כל מי שיאמץ אותו, אפילו בחלק – יגלה שפתאום יש יותר מקום לחיות. תרתי משמע.
ענת שמעוני זינגר, מעצבת פנים ואדריכלית עתירת ניסיון עם למעלה מ-20 שנים של הצלחות.
ענת דוגלת בחיבור לאנשים בעיצוב כדי שישפיע על הרגשות ויעניק תחושות של נוחות, פרקטיקה, יופי ואסטטיקה.
זינגר עוזרת לאנשים להתקרב אל הבית והמשרד שלהם, ואל המקום שבו הם נמצאים .
